יובל, חקלאי מהעמק, רצה לגוון. "עגבניות ומלפפונות – השוק רווי. כולם מייצרים אותו דבר. אני צריך משהו אחר."
התחלתי לחקור: מה השוק הישראלי מייבא? איפה יש ביקוש שלא נענה? מה הטרנדים בעולם המזון?
תובנה ראשונה: ישראל מייבאת כמויות גדולות של עשבי תיבול טריים – בזיליקום, כוסברה, נענע. רוב הייבוא מהולנד ומצרים. יש פער בשוק.
תובנה שנייה: עשבי תיבול דורשים פחות שטח, צריכת מים נמוכה יחסית, וניתנים לגידול כל השנה בחממה. הרווח למ"ר גבוה משמעותית מירקות מסורתיים.
תובנה שלישית: רשתות המזון מחפשות ספקים מקומיים – "תוצרת הארץ" מוכר יותר טוב.
הכנתי ליובל תכנית עסקית: איזה עשבי תיבול לגדל, באיזה נפח, מי הלקוחות הפוטנציאליים (רשתות, מסעדות, תעשיית מזון), ומה ההשקעה הנדרשת.
התוצאה: יובל הקים חממה לעשבי תיבול. תוך שנתיים הוא מספק ל-3 רשתות סופר ו-15 מסעדות שף. הרווח למ"ר פי 4 מהגידול הקודם.
"כל החיים גידלתי מה שכולם מגדלים. איגור שאל את השאלה הנכונה: מה השוק צריך שאף אחד לא מספק?"
